אני יודעת, כי מוכנותי להשתנות מאפשרת לנשמתי לצמוח ולניסים להופיע בחיי

אני אוהבת ניסים,

בחיים של כולנו יש ניסים כל הזמן. אני מאוד אוהבת לאפשר לניסים להופיע בחיי.

איך אני עושה זאת ?

אני עושה עבודה רוחנית, כדי להיות קצת יותר פרקטית, אני מתרגלת את שיעורי חיי, זה משהו דומה ל- לתרגל כל יום את מה שקשה לי בחיים, אבל בדרך קלה , בעולם של ניווט התודעה זה נקרא " תרגול על הלא חשוב",       הרעיון הרוחני הוא, שמתוך התרגול של הקושי במדרגה המדויקת שלו ומתוך ההתמדה בתרגול הזה מגיעים ניסים לחיי היומיום.

כשכינור הייתה קטנה הבנתי שהיא נס רציני, בכל פעם שהיה נדמה לי שהבנתי עם מה היא מתמודדת , בכל פעם שהרגשתי שהפקק נפתח.... אז זה התחלף ושוב זה נראה בלתי פתיר, כשכינור הייתה בת 11 אמרתי לעצמי:     "גברת נכבדת אמרת שאת "רוחנית", "מטפלת " אז הנה  קבלת אתגר רציני ... נראה אותך" .

ובזה היום החלטתי שכינור תהיה מקור לניסים בחיי.

ומאז אנחנו כל הזמן עולות בדרגות התרגול וכך מצליחות להפוך כל קושי לנס נוסף.

בהתחלה אני תרגלתי והפעלתי אותה, כלומר לקחתי אחריות על התרגול בעבור שתינו גם כשהיא היתה שותפה סבילה, לאט לאט זה חלחל גם לתודעה של כינור  ובשלב מסויים כינור התחילה לתרגל ביוזמתה.

בגיל 17 כינור החליטה שהמופע זה התרגול שלה. זאת האינטרקציה שלה עם הסביבה.                               לפני זה, זו היתה הקריאה ובעיקר הספרים.               לפני גיל 17 הספרים היו הדבר הכי קרוב שלה לאינטרקציה עם העולם .

אז בגיל 17 היא החליטה שהיא עושה מופע. לאט לאט היא העלתה את התדירות של המופעים. בזמן האחרון נהיינו מקצועיות והמופע נהיה על בסיס קבוע .

כינור הבינה את הפטנט של המטרה והתרגול בדרך אל המטרה.

מרתק לראות כמה זה קשה לה ובכל זאת היא מתמידה בתרגולים. זה גם מרתק לראות אותה משתנה במהלך השנה חצי האחרונות , כשהיא על הבמה, היא סוג של עוטה על עצמה את דמות גיבורת העל ( כינור) ולכינור יש הרבה יותר עוצמות ויכולות משל ברקן ( השם של כינור בבית הוא ברקן), ואז ברקן חוזרת הביתה והיא פשוט קורסת.  שלושה שבועות בקושי מגרדת את עצמה מהחדר. בהתחלה ניתן היה לעשות מופע רק פעם בכמה חודשים, והיום התדירות הרבה יותר גדולה.

וזה נס בעיני.

( רוציםלשמוע עוד אתם מוזמנים להכנס ללינק הבא להשאיר פרטים ועוד סיפורים, שירים, הגיגים מהמסע שלנו ישלחו אלייכם למייל  )